רבי שלמה יצחקי, המוכר לכולנו כרש"י, נולד בשנת 1040 בעיר טרואה שבחבל שמפאן בצפון צרפת. המשפחה שלו הייתה מיוחסת, ובספרות הדורות מקובל לשייך את שורשיה עד לדוד המלך. כשהיה בן 17, רש"י יצא למסע לימודים ארוך במרכזי התורה הגדולים של גרמניה, בוורמס (רמיזא) ובמיינץ (מגנצא). הוא למד שם קרוב לעשר שנים אצל גדולי חכמי אשכנז, תלמידיו של רבנו גרשום. השנים האלה היו רצופות בקשיים כלכליים, אך הוא התמסר לחלוטין ללימוד התלמוד, הדקדוק וההלכה. הוא נשא אישה ונולדו להם שלוש בנות: יוכבד, מרים ורחל, שהפכו בעצמן לנשים למדניות והקימו משפחות של תלמידי חכמים שעיצבו את עולם ההלכה.
בסביבות גיל 25 חזר רש"י לעיר הולדתו טרואה והקים בה ישיבה ייחודית שמשכה אליה מאות תלמידים מכל רחבי צרפת ואירופה. מעבר להיותו ראש ישיבה, דיין ומנהיג הקהילה, רש"י התפרנס למחייתו מעבודה בכרמי היין שלו וסירב להתפרנס מכתר התורה. הוא חי בתקופה של תמורות היסטוריות, וחזה מקרוב בזעזוע של מסע הצלב הראשון בשנת 1096, שהחריב את קהילות אשכנז שבהן למד בצעירותו. רש"י נפטר בכ"ט בתמוז תתס"ה (1105) בטרואה, והשאיר אחריו מפעל חיים שאין לו אח ורע בעולם היהודי.
המשמעות של רש"י לעם היהודי היא פשוט אינסופית. פירושיו לתורה ולתלמוד הפכו למפתח הרשמי והבסיסי ביותר ללימוד התורה. הוא הצטיין ביכולת נדירה לנסח רעיונות מורכבים בלשון קצרה, בהירה ובגובה העיניים, ושילב בפירושו מילים בצרפתית עתיקה (לעזים) כדי להסביר מושגים יומיומיים. בענוותנותו המפורסמת הוא לא היסס לכתוב "איני יודע" כשלא מצא הסבר מניח את הדעת. הפירוש שלו מלווה כל מהדורה מודפסת של התנ"ך והגמרא, והוא נלמד בכל יום על ידי ילדים בבתי הספר ועד לגדולי החוקרים והלמדנים בישיבות ובאקדמיה.
