רבי יהודה בן שמואל הלוי נולד בסביבות שנת 1075 בספרד (ככל הנראה בטולדו או בטודלה). הוא גדל בתקופת "תור הזהב" המפוארת של יהדות ספרד, וזכה לחינוך רחב ומקיף שכלל תורה, הלכה, פילוסופיה, מדעים ושפה ערבית. כבר בנעוריו הוא חווה את הטלטלות של מלחמות הרקונקיסטה בין הנוצרים למוסלמים, מלחמות שגרמו לו לפתח תודעה עמוקה על זמניות הגלות ועל הכמיהה לארץ ישראל. כישרון השירה המטורף שלו התגלה מוקדם מאוד, והוא הפך לכוכב בחצרות המשכילים, שם הכיר את המשורר הגדול משה אבן עזרא שהפך למנטור שלו.
בהמשך חייו עבר ריה"ל לאנדלוסיה הדרומית, התגורר בקורדובה ובגרנדה, ועסק לפרנסתו ברפואה ובמסחר בינלאומי. סביב שנת 1139 הוא השלים את יצירתו הפילוסופית המונומנטלית, ספר הכוזרי, שנכתב בערבית-יהודית ומנוסח כדיאלוג מרתק בין מלך כוזר לבין חכם יהודי.
שנותיו האחרונות הוקדשו כולן להגשמת החלום הגדול שלו: עלייה לארץ ישראל. מונע מגעגועים עזים, הוא עזב את משפחתו ועושרה של ספרד, והפליג למצרים. בקיץ 1141 עלה על ספינה לחופי ארץ ישראל, ומאז עקבותיו ההיסטוריים אבדו. ריה"ל נותר עד היום הסמל הגדול ביותר של הזיקה והאהבה לציון, והשירה שלו מלווה את עם ישראל בימי חג ובימי אבל כאחד.
