רבי משה בן מימון, הידוע בכינויו "הנשר הגדול", נולד בערב פסח שנת 1138 בעיר קורדובה שבספרד המוסלמית. הוא זכה ללמוד אצל אביו, רבי מימון הדיין, שהנחיל לו יסודות איתנים בתלמוד ובדקדוק, ויחד איתם קנה בקיאות מדהימה במדעים, מתמטיקה, אסטרונומיה, פילוסופיה ורפואה. כשהיה בן עשר, השקט באנדלוסיה הגיע לקיצו עם פלישת קנאי אל-מוהאדון. משפחת מימון נאלצה לברוח והחלה מסע נדודים בדרום ספרד, משם לפאס שבמרוקו, לתקופה קצרה בארץ ישראל, ועד שהתיישבו סופית בפוסטאט (קהיר העתיקה).
החיים במצרים הביאו פסגות רוחניות לצד טרגדיות אישיות. אחיו האהוב דוד, שפרנס את המשפחה כדי שהרמב"ם יוכל ללמוד, טובע בים יחד עם כל הון המשפחה. הרמב"ם שקע באבל כבד וכדי לכלכל את ביתו החל לעבוד כרופא — כישרונו היה כה יוצא דופן שמונה לרופאו האישי של הווזיר המלכותי וחצר צלאח א-דין. במקביל הנהיג את הקהילה היהודית כ"נגיד" והשיב לאלפי שאלות מכל קצוות תבל.
הרמב"ם נפטר בשנת 1204 במצרים, ועצמותיו נטמנו בטבריה. הוא נחשב לגדול הפוסקים וההוגים של העם היהודי בכל הזמנים. כתב את משנה תורה — הקוד ההלכתי המקיף הראשון, ואת מורה נבוכים לישוב הסתירות בין הדת לתבונה. ההשפעה שלו על ההלכה, המחשבה והרפואה היהודית היא עמוד התווך של עולם התורה עד ימינו.
