רבי משה בן נחמן, המוכר כרמב"ן, נולד בשנת 1194 בעיר גירונה שבחבל קטלוניה, ספרד הנוצרית. הוא גדל בסביבה תרבותית עשירה ולמד אצל גדולי חכמי צרפת וספרד, מה שאפשר לו לשלב באישיותו את שיטת הלימוד המעמיקה של בעלי התוספות יחד עם המסורת הספרדית. הרמב"ן התפרסם כעילוי כבר בגיל שש עשרה, חיבר חיבורים הלכתיים חשובים, ולפרנסתו עסק ברפואה. הוא הנהיג את יהדות קטלוניה, שימש כדיין וכראש ישיבה בגירונה, והעמיד תלמידים שעיצבו את עולם הפסיקה.
בשנת 1263, כשהיה בן 69, נקרא הרמב"ן למשימה קשה: המלך ג'יימס הראשון פקד עליו להתייצב לדו-קרב תיאולוגי פומבי, המוכר כ"ויכוח ברצלונה", מול מומר יהודי בשם פאבלו כריסטיאני. הרמב"ן ניהל את הוויכוח באומץ לב נדיר ובחכמה עילאית. למרות שהמלך הביע הערכה, הכנסייה לא סלחה לו, ובעקבות הלחצים נאלץ לעזוב את מולדתו.
בגיל 72 הרמב"ן עלה לארץ ישראל בשנת 1267. כשהגיע לירושלים מצא עיר חרבה ושוממת, שבה בקושי מניין יהודים. הוא הקים מחדש בית כנסת (המוכר עד היום כבית כנסת הרמב"ן) וחידש את היישוב היהודי. את שנותיו האחרונות העביר בעכו, שם הקים ישיבה גדולה והשלים את פירושו המונומנטלי לתורה. הרמב"ן נפטר בסביבות שנת 1270.
