רבי שלום בן יוסף שבזי, המוכר בפי יהודי תימן כ"אבא שלום שבזי", נולד בשנת 1619 בכפר נג'ד אל-עוליד שבאזור שרעב, בדרום תימן. כשהיה בן 15 בלבד התייתם מאביו ונטל פרנסת משפחתו. הוא למד את מלאכת האריגה והתפרנס בדוחק מאריגת טליתות ומסחר, תוך נדידה בין כפרים. למרות חיי העוני, השקיע את כל כולו בלימוד תורה עצמאי והגיע לבקיאות מדהימה בכל רבדי התורה — תנ"ך, תלמוד, הלכה, אסטרונומיה, רפואה, ובעיקר תורת הנסתר וספר הזוהר.
שבזי הפך למנהיג הרוחני הבלתי מעורער של יהדות תימן בתקופה מהקשות בתולדותיה. בתקופתו התרחשה "גזירת צנעא" וגירוש מוזע המפורסם (1679), שבו גורשו יהודי תימן אל אזור מדברי לוהט ורבים נספו. שבזי היה שם בשביל קהילתו: עודד את רוחם, חיזק את אמונתם, ושימש כרועה רוחני שדאג לצרכים המעשיים והנפשיים. הוא נפטר בתעיז שבתימן, וקברו מהווה אתר עלייה לרגל עבור יהודים ומוסלמים כאחד.
התרומה התרבותית והרוחנית של רבי שלום שבזי עצומה. הוא חיבר את הדיואן — אוסף ענק של אלפי פיוטים ושירים בעברית, ארמית וערבית. השירה שלו היא חלק בלתי נפרד מחיי היומיום של יהודי תימן: שרים אותה בשבתות, בחתונות ובשמחות. פיוטיו מלאים בכיסופים עזים לגאולה ולארץ ישראל, ושמרו על הגחלת הרוחנית בגלות הארוכה. במאה ה-20, עם עליית יהודי תימן לישראל, השירה שלו נכנסה ללב התרבות הישראלית.
