איך עוברים דרך הבלתי נסבל – ועדיין בוחרים בחיים?
הפרקים האחרונים של "אוצרות המקדש האבודים" הם הכואבים ביותר – ואולי המרפאים ביותר.
עוד לפני השואה חוו היהודים פרעות ופוגרומים רבים. לאורך כל ההסטוריה, מאז ימי הגלות הם היו נרדפים. פרעות בצרפת, בגרמניה, בפולין ובאוקראינה. פרעות ביהודי תימן ובצפון אפריקה ובזמן השואה בכל רחבי אירופה, במרוקו וביהדות עיראק.
מהאינקויזטורים הנוצרים, דרך המוואחידון של העולם המוסלמי ועד הלאומנות והאנטישמיות המודרנית את כל אלו חוותה היהדות בגלותה.
פולין, חורף 1943. קרון רכבת צפוף. נחמן יושב עם בנו שמואל בן השמונה. מוציא מתחת לבגדיו נרתיק עור ישן ומניח אותו בידי הילד. "אל תפתח. לא עכשיו." ומלמד אותו תפילה – פעם אחר פעם, שוב ושוב – "עד שהמילים ישבו בפה כמו שיניים." הרכבת מאטה בפנייה ליד היער. "כאן." ברכה קצרה: "יברכך ה' וישמרך." ועצר. לא המשיך. "ישמרך. זה מספיק." ודחף את הילד לשלג.
שמואל הלך צפונה. שלושה ימים לבד ביער. מצא פרטיזנים. שרד. ונחמן – הגיע למחנה.
שנתיים הוא שרד. בלילות: שישה-שבעה אנשים מתכנסים. כלי חרס עתיק מוצא מתחת לבגדיו. "קודם התפילה." שמות כמוסים שלא הסביר, והם יחד איתו. הוא פותח את הכלי וצנצנת המן מתמלאה בדיוק למספר הנשארים באותו יום. "לא יותר, לא פחות." השמים אינם מתעלמים.
ליל פסח 1944. "לא היה שולחן, לא מצה, לא יין." זלמן ביקש: "אמור לנו משהו." ונחמן יושב על הרצפה הקרה ומספר מזכרונו הגדה על חירות במקום שצלם אנוש אבד בו. לאט לאט השלג בכוסות הפשיר למים והם ברכו 4 כוסות… על מים.
ינואר 1945. שמועות על שחרור קרב, כוחות בעלות הברית כבר ממש מעבר לפינה, אבל לילה אחד לפני, הם היו השבעה האחרונים בחצר. שבע יריות. נחמן נפל עם הכלי בין ידיו, לוחש: "כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם." טנק גרמני נסוג דורס כל הנקרה בדרכו. כלי החרס נשבר.
למחרת בבוקר אלברט, הקצין האמריקאי, יהודי, מוצא שברי חרס. הוא כורע על האדמה, ואוסף הכל בזהירות. הוא לא מבין מה הוא מחזיק אבל משהו בתוכו אמר לו לשמור את זה איתו.
שמואל הגיע לאמריקה ב-1948, בגיל חמישה עשר. הנרתיק שנחמן נתן לו בשלג – לא נפתח מעולם. נישואין. ילדים. נכדים. ובכל חנוכה: "ספר לנו שוב, אבא." כי השרשרת שינתה יבשת – ולא הייתה עוד זקוקה לחפץ. כי אם לכוח התפילה.
ובישראל – הסוף הוא גם התחלה.
העליות הגדולות של יהדות תימן במבצע מרבד הקסמים 1949, יהדות עיראק במבצע עזרא ונחמיה ב-1950-1051
ב1953 מפגש עם הנשיא יצחק בן צבי מנשה בן-עמי — צאצא שבט מנשה, נושא הפרוכת — מגיע לנשיא יצחק בן-צבי עם הפרוכת שהוטמנה מתחת לירושלים מאז 1187.
בין לבין ישראל ממשיכה לדאוג להעלאת יהודים הרוצים בכך לארץ.
מבצע יכין להעלאת יהדות מרוקו בשנים 1961-1964; מבצע משה להעלאת חלק מיהדות אתיופיה דרך סודן (1984) קליטת עולי ברית המועצות לשעבר (תחילת שנות 1990-1991) ; במבצע שלמה מעלה את יהודי אתיופיה לארץ 1991 – זו התקומה האמיתית.
ב-1988, צאצא של אלישמע בן פדואל – השליח הראשון שנשא את הפרוכת בליל החורבן – הגיע למנהרות הכותל. הוציא ממסתור עתיק פריט שהוטמן שם בידי אבידן בן פדואל בימי צלאח אל-דין, שמונה מאות שנה קודם. כי הגיעה השעה.
ובשנת 1998, שנת היובל למדינת ישראל, עמיחי בן צביה – צאצא של השושלת הארוכה ביותר – הגיע לחדר שנסגר מבעוד מועד. ארבעה דורות בחדר אחד איתו, הנשיא הרבנים הראשיים. ועל השולחן… חפשו את התשובה בספר אוצרות המקדש האבודים
השרשרת לא נשברה. היא רק חיכתה לרגע הנכון.
